<h1>חדושי הרא"ה — סוכה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[סוכה כ"ח ע"א] נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. דלאו בני חיובא נינהו. קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. פירוש, אנו חייבין להושיבו בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת המעזיבה וסיכך על גבי מטה בשביל קטן. ובגמרא מתרץ לה. גמרא. תנו רבנן אזרח, זה אזרח כפשטו. כל האזרח, להוציא את הנשים, למעטם מדין סוכה. כל לרבות את הקטנים. אמר מר האזרח להוציא את הנשים. למימרא דאזרח בין גברי בין נשי משמע. אי לאו מיעוטא דהאזרח. והתניא האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי, אלמא אזרח גברי משמע נשי לא משמע, אי לאו ריבויא דהאזרח. קשיא אזרח אאזרח, קשיא ה"א דהאזרח אה"א דהאזרח, דבסוכה אמרת דה"א דהאזרח למעוטי, וביום הכפורים אמרת דה"א דהאזרח לרבות. אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. פירוש, חדא מיניהו הלכה למשה מסיני, ובהכי לא קשיא מידי, דחדא מיניהו הלכתא ולאו קרא. הי קרא והי הלכתא. ותו למה לי קרא ולמה לי הלכתא, והא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. פירוש זה כלל הוא, והכי מוכח ליה מקראי, הלכך למאי איצטריך קרא והלכתא. והא יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא. דאמר רב יהודה אמר רב וכן תאנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא [במדבר ה'] איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. וזה גם כן כללא הוא, דלכל עונשין השוה הכתוב אשה לאיש, ולמה לי קרא ולמה לי הלכתא.
[סוכה כ"ח ע"ב] כל לרבות את הקטנים. והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין, לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך. והאי שיעורא דקטן לאו שיעורא שקבוע בכולן שהרי אמרו בסוכה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה. ובלולב אמרו [לקמן מ"ב ע"א] קטן היודע לנענע חייב בלולב. ובתפלין נמי אמרו [שם] קטן היודע לשמור תפליו חייב בתפילין. אלא אינו שיעור קבוע דכל מילתא ומילתא כדאיתא. קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא, דמדאוריתא לא מחייב עד בן י"ג שנה ויום אחד. אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא. הוא הדין דהוה יכיל למשמע ממתניתין, דהפרישא איכא בין קטן לקטן, שהרי אמרו נשים עבדים וקטנים פטורין מן הסוכה, והדר תני קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה, אלא דהא דאמר ליה הכי, משום דסבר איהו דמדאוריתא אמר איהו דמחייב, ואסיק דמדרבנן הוא. קטן שאינו צריך לאמו היכי דמי, אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו. רבי שמעון בן לקיש אמ' כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא, גדולים נמי קרו, לא קשיא הא דשתיק הא דלא שתיק. ונראה דקטן שאינו צריך לאמו הוא יותר מבן שש, שהרי אמרו [עירובין פ"ב ע"א] קטן בן שש יוצא בעירו אמו, נראה שעד בן שש הוא נגרר אחריה. מעשה וילדה כלתו של שמאי וכו'. מעשה לסתור, שהרי שנינו נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. חסורי מחסרא והכי קתני, שמאי מחמיר. פירוש, מחייב, דחומרא ליכא למימר עילוי קטן, אלא מחייב, ועשה מעשה כדבריו. וטעמיה משום תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ובניו.
<h2>דף ג:</h2>
[סוכה כ"ו ע"א] תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום. פי' בעת נוחם. והולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום בין בלילה. והוא שיהיה ענין שאם יתעכבו לישב בסוכה יתבטלו מאותה מצוה. כי הא (דאמ') [ד]רב חסדא ורבה בר רב הונא כי עיילי לשבתא ברגלא, גאנו ארקתא דנהרא. פי' על שפת הנהר, כדי שיהיו מהר בבקר לדרשא, אמרי שלוחי מצוה אנן ופטרינן. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה טעמא דכולהו דתשבו כעין תדורו בעינן, ובזמן שדרכן לעמוד בבתיהן חייבין בסוכה. שומרי גנות ופרדסין פטורין מן הסוכה, בין ביום ובין בלילה. ולעבדו סוכה התם וליתבו ואכלי. אביי אמר תשבו כעין תדורו, ולאו אורח דירה בגנות. ורבא אמר פרצה קורא לגנב. פירוש, לא פליג רבא אטעמיה דאביי דכולהו מודו (וכולי עלמא) בתשבו כעין תדורו, וכמה דיני לעיל מהאי טעמא. אלא הכי קאמר, דרבא סבר דכי האי גוונא שפיר הוי כעין תדורו, אלא דכיון דאיכא פסידא בישיבתו בסוכה, שמא יבואו גנבים ויגנבו הפירות ואמר אין רואני, בכי האי גוונא לא אמרינן כעין תדורו. ואיכא ביניהו דקא מנטר כריא דפירי, ומקום פלוש הסוכה כנגדו, משום פרצה קורא לגנב ליכא דהא שומר קא חזי ליה, משום תשבו כעין תדורו מפטר.
